פסק-דין בתיק ת"ק 36636-03-13

תביעה ע"ס 3,759 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שארעה ביום 11.11.12 ברח' ששת הימים בנתניה. סכום התביעה כולל הפסדים בגין אבדן ימי עבודה בסך 1,200 ש"ח.

לפי עדות התובע, נסע ברחוב האמור, בנתיב הימני מבין שני נתיבים, עצר לפני מעבר חצייה עצירה מלאה ורכב הנתבעת, שנסעה מאחוריו, התנגש בו מאחור.

ברכב התובע ישבו אותה עת אשתו ובתם וכן אישה נוספת (להלן: "העדה") ובנה.

הנתבעת אינה מתכחשת לכך שפגעה ברכב התובע מאחור. אולם לטענתה התובע סטה בפתאומיות מהנתיב השמאלי בו נסע, לנתיבה, ובלם בלימת חירום לפני מעבר החצייה, תוך קיצור מרחק הבלימה. הנתבעת העידה שחרף בלימת הרכב לא עלה בידה למנוע את ההתנגשות.

אין מחלוקת כי שני כלי הרכב המעורבים נסעו ברחוב רזיאל ופנו ימינה לרחוב ששת הימים. אף אין מחלוקת כי התובע נסע בנתיב השמאלי וסטה לנתיב הימני.

הנהגים חלוקים בשאלה אם התובע סטה לנתיב הנתבעת סמוך למעבר החצייה ונפגע משום שלא השלים את הסטייה, תוך קיצור מרחק הבלימה של הנתבעת, או שמא עקף אותה והשתלב בנתיב הימני באופן מלא, זמן מה לפני שהגיעו למעבר החצייה.

לשיטת הנתבעים, תמונות הנזק של רכב התובע, המעידות על שבר בפגוש אחורי, בחלק הימני (מס' סנטימטרים לפני פס הקישוט הימני), תומכות בגרסת הנתבעת כי התובע נדחק לנתיבה ולא הספיק להשלים את המעבר לנתיב הימני, לפני שנעצר.

הנתבעת העידה, בהמשך לכך, שרכבה נפגע באמצע חזיתו הקדמית. לא הוצגו תמונות ברורות או חוו"ד שמאי לעניין זה.

לעומת זאת, אשתו של התובע והעדה, תמכו שתיהן את גרסתו, כי הספיק לעבור מעבר מלא לנתיב הימני וכך נסעו מרחק מה בטרם עצרו לפני מעבר החצייה.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכתב הטענות ובתמונות הנזק סבורני כי לשני הנהגים אחריות להתרחשות התאונה. כפי שנטען, המדובר ברחוב עמוס. מקובלת עלי גרסת הנהגים כי נסעו במהירות נמוכה באופן יחסי.

אין בידי לקבוע, נוכח מיקום הפגיעה ברכב התובע כי עלה בידו לעבור באופן מלא מהנתיב השמאלי לנתיב הימני לפני התאונה. מאידך, לא ניתן לשלול גרסה זו לחלוטין, בהיותה נתמכת בעדויות נוספות, שלא נסתרו. יש לזכור, כי אמה של הנתבעת שנסעה עמה ברכב לא העידה.

גם אם הייתי מתעלמת מהקושי הנ"ל, אין חולקין כי הנתבעת פגעה ברכבו של התובע מאחור, משמע שהיא לא שמרה על מרחק מספיק, על מנת שיהא בידה לבלום מבלי לפגוע ברכב שלפניה.

 מצד שני, התובע בלם בפתאומיות לפני מעבר החצייה, כיוון שהבחין לפתע בהולכת רגל על מעבר החצייה: "כשאני ראיתי את הרכב שמשמאלי עוצר לא ראיתי הולך רגל במעבר חציה. המהירות שלי היתה 35-40 קמ"ש. ראיתי את האדם על מעבר החצייה גם אני עצרתי" (עמ' 1 שורות 9-10).

התובע הוסיף והעיד: "היא התחילה לשאול אותי למה עצרתי בפתאומיות. אני לא עניתי לה, אלא הגברת שחצתה במעבר החציה ענתה לה..." (עמ' 1 שורות 17-18).

נשאלת השאלה מדוע לא הבחין התובע בהולכת הרגל, אם נסע בנתיב הימני כשלפניו אין כל הפרעה ורק כששם ליבו לכך שהרכב לשמאלו עוצר, הבחין בהולכת הרגל ועצר. הדברים מחזקים את טענת הנתבעת כי התובע בלם באופן פתאומי.

----------------------------  לבדוק תחשיב בהתאם לסכום התביעה ולשיעור התרומה וכן את חוו"ד המקורית--------------------

לפיכך, ובשים לב לאחריותו של כל אחד מהנהגים להתרחשות האירוע, אני אומדת את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 25%.

על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, בגין הפסדי השתתפות עצמית, סך של 1,882ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. משלא הובאו ראיות על השתכרותו החודשית הממוצעת של התובע איני מחייבת את הנתבעים לשלם לו בעד אבדן ימי עבודה.

הנתבעים ישאו, בנוסף, בהוצאות משפט בסך 650 ש"ח.